סלע אדם | ספטמבר 2019–פברואר 2020

לא רחוק מחופה של בת ים, מבצבץ מעל המים אי קטן. זהו ראשו של רכס סלעים שבעבר התנשא מעל פני הים. שמו הקדום, “סלע אדם”, נלקח מאגדה עממית המספרת כי הסלע שוכן מאחורי השער האחורי לגן העדן וכי אליו הושלכו אדם וחווה לאחר שגורשו ממנו. הנה הם עומדים חבוקים על הסלע, זוג יתום בין רקיע לרקיע, עטופים בחושך אינסופי. מסתכלים בתימהון אל עבר הארץ שלפניהם. הם קופצים למים.
אגדה אחרת אומרת כי אותו החוף נועד להיות רצועת היבשה שתקבל את פני המהגרים שהגיעו באוניות לארץ ישראל בחצי הראשון של המאה הקודמת. ה״אליס איילנד״ הישראלי. הנה היא, הגברת הגדולה עם הלפיד. עוד מספרים שעוברות תחת הסלע להקות דגים מכל קצוות העולם ונושקות לו כשהן חולפות על פניו. מספרים ששחייה אל הסלע וקפיצה ממנו הן מבחן אומץ מוכר למתבגרים מקומיים רבים, גם כיום. אומרים שלפני התפצלות היבשות כיסה הים את כל הארץ. אומרים שיתכן ובעתיד ישוב ויכסה את הנופים שסביבנו.
לעיתים עדיין מתגלים בקרקעית הים הסמוכה לעיר עוגנים בני אלפי שנים. הנה הם יורדי הים, הסוחרים הימיים, אנשי המים. סוגרים עוד יום עבודה של פירוק והעמסת סחורה, מדדים שיכורים חזרה אל בטן הספינה. הנה הם פוצחים בקטטות בלב ים. יום יבוא וגם אריס סאן יופיע על במת הריביירה. גם שם יתקוטטו השיכורים. אומרים שהיו זמנים בהם היו הסלע והחופים הסמוכים לו חלק מנמל יפו. אגדה מקומית מספרת על איש שחי באחת ממערות הכורכר שעל חוף בת ים. אומרים שנקבר בחיים בתוך מערתו כשזו קרסה. בקרב אנשי העיר היה ידוע בשם “טרזן” והמערה שבה חי נודעה כ״מערת האדם הקדמון״.  בחופי בת ים אכן מצאו שרידים שתוארכו לתקופת האבן. הנה מגיעים קופי האדם מדרום ומצפון ומתיישבים בין הנחל לים.
האמניות.ים המשתתפות.ים בתערוכה סלע אדם הוזמנו להציף נרטיבים אזוטריים, נשכחים ודמיוניים. העבודות שיצרו מפנות מבט לזמנים שונים בהיסטוריה של האזור שבו שוכנת העיר בת ים. בשטחי ישראל, כידוע, התרחשו פרקים משמעותיים בהתפתחות האדם הנבון. זהו נרטיב אחד מני רבים ומפוארים שאינם מקבלים תשומת לב משמעותית בשיח הציבורי בישראל. כיום כבר התבססה ההבנה שההיסטוריה נכתבה על ידי המנצחים ועל כן הסיפור שהיא מוסרת תמיד יהיה חלקי. בתקופה שבה ״ויקיפדיה״ רלוונטית יותר מן האנציקלופדיה וחכמת ההמונים נחשבת למהימנה יותר ממומחיות של קומץ חוקרים – יש אפשרות להתבונן מחדש בהיסטוריות הלא מסופרות ולראות בהן חלק מן המרקם השלם של החיים. הרצף ההיסטורי הרחב יוצר מרחב נזיל של זמנים, שמות וגבולות. זוהי הזמנה פתוחה לדמיין את ההיסטוריות הרבות שאולי התרחשו כאן ואת העתידות הרבות שעוד עשויות להתרחש.

אוצרת התערוכה: נוגה דוידסון

אוצרת ראשית מובי: מוזיאוני בת ים, הילה כהן־שניידרמן

אמניות.ים: ניסן אלמוג, דורית ביאלר, מיכל בראור,אנה ברשטנסקי, רלי דה פריס, ענבל הופמן, אנה ווילד וטל גפני, מאיר טאטי, מאיה ידיד, שיר לביא, עמית לוינגר, מרים נאה, אורית סימן טוב, הדס פליישמן, ליא ציגלר, ורה קורמן, שיר רז, דניאל שופרא

התערוכה בתמיכת:  קרן אאוטסט לאמנות עכשווית, הזירה הבינתחומית, דורון הקרנות, המרכז לאמנות דיגיטלית חולון, מרכז לכוריאוגרפיה ״כלים״, מפעל הפיס לאמנויות וקרן יהושע רבינוביץ לאמנויות תל אביב

.